כשבני מתן, היה בן 5 נושא הלימוד בגן היה "איכות הסביבה". באחד הטיולים שלנו ליד הבית דיברנו על כך ועל איך הדברים שמסביבנו, ברחוב שלנו, מתקשרים לאיכות הסביבה. ראינו מתקן של מחזור בקבוקים, ראינו זבל זרוק על המדרכה, ראינו פרחים יפים. מפה לשם יצא שיר . הוא לא ביקש וגם לא התכוון. האמת היא שגם אני לא התכוונתי, זה בא בהפתעה לשנינו. מתן אמר איזה משפט שתפס אותי ואני המשכתי אותו והוא המשיך אותי… לפתע יצא גם חרוז ו – הופ התנגנה לה מנגינה. מאד פשוטה. כזאת שהצלחנו לקלוט ולשיר יחד. שרנו לנו את השיר ברחוב, עוד פעם ועוד פעם. אני מודה שגם קצת כדי לא לשכוח את המילים (לא היו דף וכלי כתיבה בסביבה ולא מכשיר הקלטה. הייתכן שזה היה עוד לפני עידן האייפון?!). שרנו ושרנו וכך שיננו את המילים היפות שהגיחו אל ראשנו. ההבנה שחוש השמיעה למעשה עוזר לזיכרון הנה אינטואטיבית וקיימת בנו. לכן גם כילדים קל יותר לזכור את סדר האותיות בשירים (א' אוהל ב' זה בית או לחילופין ABCD).
החוויה שביצירה המשותפת הייתה נפלאה. יצרנו משהו שהוא רק שלנו ובגאווה השמענו למי שרצה (אבא ואח). כעבור כמה חודשים אף הקלטנו את השיר באולפן ביתי למזכרת (בעזרתו של חבר טוב, אמיר חייט, מטפל במוסיקה גם כן) וגם בגן רותם חגגו את השיר. הכל נעשה בעדינות, תוך מתן כבוד ל"בריחה מן הקצב" או "זיוף קל". התרבות בעידן שלנו מעודדת למקצועיות בשירה: באודישנים (גם לילדים!) מדברים על ליטוש, דיוק וקול אלוהי. ואני אומרת – בואו נאפשר לילדים ולמבוגרים את חדוות היצירה הראשונית – המשותפת בכל גיל, יצירה ללא פילטרים שזורמת מאיתנו החוצה.
אז מה הרווחנו בכתיבת שירים משותפת?
1. תהליך משותף שבסופו יש תוצר.
2. שיקוף וביטוי לנושא שמעסיק אותנו.
3. עידוד יצירתיות
כתיבת שירים הנה אחת המתודות בטיפול במוסיקה. בכתיבת שירים בקליניקה, כחלק מטיפול רגשי, המטרות והדרך מעט שונות אבל אני חושבת שהבסיס עליו המתודה נשענת הנו אותו בסיס של כתיבת שיר ע"י הורה-ילד.
שירים הנם דרך בה האדם מבטא רגשות. הם מבטאים את מי שאנחנו ומה אנו מרגישים, הם מקרבים אותנו לאחרים, מארחים לנו חברה כשאנו בודדים. הם מבטאים את האמונות והערכים שלנו. ככל שחולפות השנים, השירים נותרים עדים לחיינו. הם מאפשרים לנו לחיות שוב את העבר, לבחון את ההווה ולהשמיע את החלומות שלנו לעתיד. בשירים שזורים סיפורי הצער והשמחה שלנו, עם חושפים את סודותינו הכמוסים ביותר, מבטאים את התקווה והאכזבה, הפחדים והניצחונות. הם היומנים המוסיקלים שלנו, מספרי סיפור חיינו. הם הצלילים של התפתחותנו הפנימית (ברושייה, מתוך פליסטי & וויגרם 2005).
כתיבת שירים בטיפול
במהלך טיפול במוסיקה תהליך הכתיבה והתוצר הסופי הם ההתערבות הטיפולית. האפקט הטיפולי הוא בכתיבה/הופעה/הקלטה של המטופל את השיר שלו. תפקיד המטפל בתהליך הוא להבטיח שהמטופל ירגיש שהיצירה נוצרה על ידו ומבטאת את צרכיו האישיים, רגשותיו ומחשבותיו (פליסיטי & וויגרם, 2005).
לפני מספר שנים עבדתי כמטפלת במוסיקה במחלקה אונקולוגית בבית חולים לילדים. החוויה של האשפוזים הארוכים והקשים, חוסר הודאות והכאב הפיזי והנפשי של הילדים קיבלו ביטוי בעזרת כתיבת שירים והלחנתם במסגרת טיפול במוסיקה. מפאת פרטיות המטופלים לא אפרסם כאן שירים שכתבו אבל כן אספר כמה משמעותי היה התהליך. הרבה שירים עסקו בסדר היום במחלקה ובצוות הרפואי, עם הרבה הומור, תקווה ומבט קדימה. כמטפלת תפקידי היה בראש ובראשונה פשוט לכתוב ולתעד את השירים שנכתבו בספונטניות. פה ושם לעזור באיזו חריזה או משפט פתוח (לדוגמה "היום אני….."). תהליך ההלחנה היה מרתק לא פחות. לחבר מנגינה למילים, בסגנון אליו הילד מתחבר, שיהיה שלו. בעוד אני רק מלטפת ועוטפת את השיר בכמה אקורדים.
"…המנגינה ושיר הזמר נבראים מתוך הלב
על כן צריך לתת אותם במתנה.
וגם מותר לומר בשקט,
אם תרצה לומר בשקט,
שהשיר לנצח הוא לשתי עינייך
היפות במתנה…"
ולסיום עוד שיר משפחתי (ולא טיפולי) על הכלב שלנו צ'אק. גם השיר הזה נכתב בספונטניות בזמן טיול והפעם הוקלט מיד באייפון כדי שלא יישכח…..
עפ"י הלחן של "שיר הגלשן"
יום בהיר של שמש אין שום עננים
אני וצ'אקי בייבי לטייל יוצאים
ירדנו אל השטח, למטע תמרים
משתוללים בדיונות, חיים משוגעים.
שוב אנחנו משחקים, בדשא הגדול רצים
כדור טניס שעף לכאן – אותו צ'אק מביא כמובן
מקיבוץ גרופית עד לכפר טרומן
זה רק אני והצ'אק שלי!
***************************************************************************
Songwriting – methos, techniques and clinical applications for Music Therapy Clinicians, Educators and Students. Felicity Baker & Tony Wigram, 2005
שיר במתנה – מילים תרצה אתר, לחן נורית הירש
שיר הגלשן – לחן דני סנדרסון
סרטון הוידיאו – באדיבות ובאישור מתן אנגלברג 🙂