השבוע הרגשתי שהגיע הסתיו בזמן הקניות במרכולית. ריח הקלמנטינות והרימונים הזכיר לי את מושב מגשימים, בו נולדתי, גדלתי והתבגרתי. הקלמנטינות מהפרדס של יעל, הרימונים מהמטע של ערן והגויאבות מהמטע של הורי הם הסימן לבוא הסתיו. ריח של ילדות, כמו צלילים של ילדות, נחרט בנו כה עמוק ונדמה כי תמיד נתגעגע אליו.
מנדרינות מבשילות
בפרדס במועדן.
המורות משתעלות
והולכות לישון מוקדם.
מישהו חושב עליך
ורושם את מעשיך.
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
מצב רוח סתווי
הסתיו מזמן לנו המון שירי אהבה וגעגוע. הניגונים שעולים ממנו לעתים עצובים, מרעידים, נוגים ומעלים געגוע לאהוב, למקום, לזמן. געגוע כזה, המביא למצב רוח "סתווי במיוחד", יכול להיות נעים ורומנטי אך גם מדכדך…. במקרים מסויימים ובעיקר בארצות הקרות מתפתח "דכאון עונתי" או בשמו המלא הפרעה רגשית עונתית Seasonal_affective_disorder. המגמה הקיימת כיום היא לקשור אותו לפיזיולוגיה המוחית, לרמות האור אליה נחשף האדם ולמלטונין. הטיפול, בהתאם לכך, הוא באמצעות חשיפה לאור באמצעות מנורה מיוחדת, כמו גם בהמלצה לפעילות ספורטיבית ו/או טיפול תרופתי. בכל מקרה במצב של פגיעה באורח החיים התקין מומלץ לפנות למומחה: רופא משפחה, פסיכותרפיסט, פסיכולוג עו עו"ס להמשך טיפול.
שנה חדשה….
עפ"י הלוח העברי, בסתיו מתחילה השנה החדשה. ילדים רבים מתרגשים לחזור לבית הספר ולגן, לפגוש את החברים ואפילו שמחים להסניף את ריח המחברות והספרים החדשים (זו לא בושה, גם אני הייתי כזו :)). לאחרים המעבר מחופש גדול וקיץ למסגרת הוא קשה. שוב ההתמודדות עם המורה הקשוחה, ההוא שמציק, המחשבות שבורחות בזמן השיעור, להיות הכי נמוך, או "הכי כלשהו" אחר……. יהונתן גפן כתב כ"כ יפה פשוט על איך זה להיות בקושי הזה. לא על איך פותרים, לא על מה אפשר לעשות אלא פשוט על "להיות".
ולסיום,השיר האולטימטיבי על השנה החדשה, על הסתיו ועל בית הספר. על גבר, באמצע שנותיו, המלווה את בנו ורואה בו את עצמו. על מעגל החיים והמעגליות שבעונות השנה.
עלי מוהר כתב ללחן של יוני רכטר וסיפר על תהליך העבודה המרתק של השניים: "יש שירים שעבדנו עליהם כי הם מסובכים. 'כל עוד' הוא שיר מאוד מורכב. ליוני היה מהלך מוזיקלי (הלחן העיקרי של השיר, בית ופזמון) בלי הפסקות. יוני סיפר לי שהיה לו חלום שבו ילד הולך ברחוב, אולי מישהו עוקב אחריו, משהו מפחיד. כאן אני התחלתי לעבוד. חשבתי שכל השיר יהיה מהלך אחד, בלי הפסקה. יוני מתישהו שבר (המעבר אחרי ’ואב בעקבותיו’). ליוני בא גם הרעיון של ’אלף, בית, גימל’. זה העושר של הקווים המוסיקליים שיוני מסוגל להוסיף, בעוד אצלי יש את הדבר הזה שהולך קדימה, עם המנגינה. אני לקחתי ממה שהביא יוני את הילד שהולך ברחוב וגבר הולך אחריו, אבל הגבר נהיה אבא. ופתאום השיר נהיה מאוד אישי. אני חושב שזה אחד השירים הטובים שלנו. אם הייתי בוחר עשרה שירים שלנו הקרובים ללבי, 'כל עוד' היה בטוח אחד מהם". (מתוך תרבות.il)
"כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד הכול מתחיל פה שוב מהתחלה
כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה
כל עוד על שחור הלוח
תתנוסס מילה"
השירים בפוסט:
- כבר הסתיו עכשיו: יאיר ניצני/יזהר אשדות
- שיר תשרי: רחל שפירא/דני עמיהוד
- סתיו: שמשון חלפי/משה וילנסקי
- הייתי הילד הכי קטן בכיתה: יהונתן גפן/עוזי חיטמן
- כל עוד: עלי מוהר/יוני רכטר