בת 12 היא, וכבר החליפה שלוש פנימיות שונות. לפעמים ניסתה להיזכר בדמות אמה, אך הזיכרון היה כה מטושטש ולא בהיר. למה עזבה, לאן הלכה, מה היא עושה…. לפעמים הייתה רואה בעיני רוחה תמונה דהויה של ילדה כבת 6, בחדר חדש עם תרמיל קטן על גבה. שתי מיטות קומותיים בחדר, וילונות צהובים, ארונית עם ספרים ובובות פרווה ו-שש זוגות עיניים זרות לוטשות בה מבטים חשדניים. היו יושבות יחד סביב שולחן האוכל במטבח, עם אם הבית, מנסות להכין שיעורי בית. א'- זה אמא, ב' – זה בית ג' – זה גמד. הייתה מתבלבלת באותיות, מנחשת, חלמה על שלגיה שהסתתרה בביתם של שבעת הגמדים, מתגעגעת נפשה לאמה.
בת 12 היא וכבר הבינה שהעולם אכזרי. הבינה שהמורות כועסות, שהמנהל מפחיד, שהחברים לא מבינים ושאבא רחוק. שומטת את כתפיה ומעגלת את גבה הארוך כמגנה על עצמה ומחפשת מעטפת. ולעתים פוסעת במופגנות ונמרצות, בורחת מהכיתה ללא רשות המורה, בורחת מהפחדים והשדים.
בת 12 היא וכבר פגשה מטפלים ומטפלות רבים. פסיכיאטרים, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות. רובן נשים, עדינות ויפות. אהבה לשתף אותן בגעגוע לאמה, לאביה ולשני אחיה. סיפרה להן שהיא עצובה אך לא ידעה לפרט למה. סיפרה שכואב לה אך לא ידעה להצביע היכן. אולי אני לא חכמה מספיק בשבילן, חשבה. הרי הן לא באמת יכולות להבין אותי. והן בטח אינן יכולות לפתור את הבדידות הקיומית הזו, שמכרסמת בלילות ובימים. ולכי תסבירי איך זה אחרי לילה בלי שינה, כשהמורה כועסת ומעירה שוב ושוב, ולמה לא הבאת קלמר ולמה את נוהמת כך באמצע השיעור ופה זו לא תחנת אוטובוס. לכי תסבירי איך זה להתגעגע כל הזמן.
השנה תהיה לך מטפלת חדשה, כך הסבירו לה המחנכת והיועצת. זו מטפלת במוסיקה, יהיה לך כייף. תנגנו ותשירו. את אוהבת לשיר, הרי. כולם אוהבים מוסיקה. קראו למטפלת רקפת. איזה מן שם מוזר, חשבה. המפגשים אתה היו משעמים מנשוא. כל מני ניסיונות לשמוע מוסיקה, ולנשוף ולשאוף תוך כדי. הייתה קטנה רקפת הזו, נמוכה ממנה בחצי ראש. לפעמים דמיינה שהיא נושפת כה חזק על רקפת עד שזו עפה ומעדה אחורנית.
הן נפגשו מדי יום חמישי בשעה השלישית, אחרי ההפסקה הגדולה. האזינו יחד לשירים עפ"י בחירתה. האזינו ולא דיברו. יום אחד הפתיעה אותה רקפת והציעה לה לצייר בזמן שהאזינו לשיר שבחרה. מה לציור ולטיפול במוסיקה, חשבה. הרי התרגלה כבר לבחור שירים והיה נדמה לה שרקפת אפילו די מרוצה מבחירותיה. ובכל זאת זרמה עם הצעתה של רקפת. "מי זה קורא לך הלילה הקשיבי/מי שר בקול אלייך אל חלונך/ מי שם נפשו שתהיי מאושרת/מי ישים יד ויבנה את ביתך". אצבעותיה הארוכות נשלחו אל קופסת הצבעים. ורוד, ירוק, צהוב התערבבו לכדי לבבות ופרחים. כתבה: "לאבא היקר שלי, אני אוהבת אותך ומתגעגעת. ניפגש בקרוב". ובפינה הוסיפה פרח שחור קטן. היא ידעה שאבא מחכה לה. כמו בכל סוף שבוע-שני כך גם מחר. בקרוב תוכל לחבק אותו ולהרגיש בטוחה לכמה שעות.
עברו שבועות של האזנה לשירים וכשהרגישה שהמילים של השירים מתגלגלות על לשונה ומשוועות לצאת החוצה אל אוויר העולם הצטרפה בשירה אל ההקלטות. בחשש. ברעד. בשקט. ורקפת מולה, נוגעת בה דרך עיניה וממלמלת יחד אייתה "ואם את רוצה לפרוח תברחי/ כי הכל נובל אצלי/ ואם את רוצה לשמוח תברחי/כי כלום לא מצחיק אותי". עצב תהומי עטף אותה. את מבזבזת את זמנך, רצתה לומר לרקפת. כלום לא יצא מהשירים הללו. את משקיעה בילדה הלא נכונה. בילדה נבולה.
בואי נעמוד, אומרת רקפת ומושיטה אליה יד עדינה. שתי רגליה הארוכות והרזות מתבססות על הרצפה ומחזיקות אותה בגבורה, מחזיקות את קולה, מגביהות את קולה. הגוף מתחיל לנוע מעצמו, הידיים עולות ויורדות לפי קצב השיר והתחלה של חיוך מבצבץ על שפתיה. היא מרגישה קלילה וחופשיה. ורקפת מולה, כמו ראי, נעה כמותה, יודעת בכל שניה לאן תוביל היד, וכך בסנכרון מושלם הן רוקדות.
בת 13 והדיבור עדיין קשה לה. המילים נתקעות על הלשון בעיקר בעת התרגשות. משתוקקת לדבר עם אבא אבל הלילות ארוכים, הימים אף יותר, ושוב המילים נקברות בתוכה. השבועות עוברים והשירים שזורים זה בזה. והיא כבר עומדת זקופה ושרה בקול, הגמגום מרפה ממנה, רקפת מצטרפת אליה והן שרות בשני קולות. הפחדים שם, הגעגועים לא חולפים, אבל השירים נותנים בה משהו אחר שלא הכירה לפני כן.
בת 13 ומסתיימת עוד שנה. שוב המתח האם תישאר בביה"ס ובפנימייה או שתעבור למוסד אחר? האם תגור קרוב יותר לאבא ולאחים סוף סוף? הו הלוואי, מתפללת בשקט.
עוד מעט ניפרד, מסבירה לה רקפת. בשנה הבאה לא נאזין יחד לשירים ולא נשיר אותם יחד. השירים יישארו עם כל אחת מאתנו בנפרד ולתמיד. שיר אחרון מתנגן לו מהמחשב. היא רוקדת ורקפת מצטרפת אליה. יחד הן על במה דמיונית, התלתלים השחורים מתפזרים לכל עבר, הידיים משוטטות באוויר, לרגע היא מרגישה כמו הזמרת ההיא, נוצצת ועטורת יהלומים. מחייכת ושרה:
Find light in the beautiful sea/ I choose to be happy/
You and I, you and I/ we're like diamonds in the sky"
הציטוטים בסיפור לקוחים מתוך:
ממעמקים – עידן רייכל
האם להיות בך מאוהב – אביב גפן
Diamonds – ריהאנה.
————————————————————————————————————————————————-
הסיפור נכתב על ידי ל"תחרות סיפורים קצרים בפסיכותרפיה, 2016" ועלה לשלב הגמר. תחרות נושאת פרסים לזכר הפסיכולוג הקליני טל גור ז"ל שנערכה ע"י מכון טמיר לפסיכותרפיה, סיפורים קצרים על טיפול פסיכולוגי שעזרו לכותביהם להיות למטפלים טובים יותר.